לזכרם

חזרה לדף הבית 

לזכרם של חיילי נתיב שנפלו בעת מילוי תפקידם.

לדבריה של גלילה יעקבס - רכזת סמינרי המשך של קורס נתיב, בטקס חנוכת ספריה וחדר מחשבים לזכרם לחץ כאן

יסמאו יאלאו ז"ל

יסמאו יאלאו, בן 23 מאור יהודה, נהרג ביום שלישי בקרב בעיירה בינת ג'בייל שבדרום לבנון. הוא נולד באתיופיה ועלה ב-2001 עם אחותו, אזמרה ובעלה סטאי אייל, שטיפלו בו בישראל. יסמאו שירת בגולני. אמו של יאלאו, גונדרית באשה, חיה באתיופיה. היא עזבה את הכפר בבוקר מותו והחלה לצעוד לעבר סניף משרד הפנים בעיר גונדר, לאחר שלדבריה חלמה כי אסון אירע לבנה. 
גיסו של יאלאו, סטאי אייל, סיפר שהוא היה תלמיד ואצן מצטיין.
יאלאו תכנן לבקר את אמו באתיופיה, אותה לא ראה מאז שעלה, אך ביטל תוכניותיו בגלל המלחמה.
יסמאו יאלאו נהרג בהיתקלות במלחמת לבנון. רק התערבותו של הרב הראשי הביאה לכך שנקבר כיהודי.

פיטר ישראל אוחוטסקי ז"ל

פיטר ישראל אוחוטוסקי, בן 23 מלוד, עלה לארץ מבלארוס לפני כעשר שנים. לפיטר הורים, אחות ואח.
"למרות שהוא לא נולד בישראל, פיטר היה מלח הארץ", סיפר חברו הטוב דור שוורצמן. "הוא אהב את המדינה וכשהתגייס לא היה מוכן לשמוע על שום דבר חוץ מצנחנים. הוא היה תמיד ראשון, בכל מה שעשה, ואין לי ספק שהוא היה בחוד של הכוח שספג את הפגיעה".
פיטר השתחרר משירות סדיר שנה לפני המלחמה ותכנן להתחתן עם חברתו ליאת. לצורך כך עבר תהליך גיור במסגרת שירותו הצבאי.
"הוא היה צייר כישרוני מאוד וחשב ללמוד עיצוב גרפי. הוא גם אהב מאוד כדורגל. ביום שישי, כשהפלוגה שלו יצאה לכמה שעות מחוץ ללבנון, הוא התקשר למשפחה ולחברים שלו. אמרתי לו שאין לי כוח לעוד הלוויה, והוא אמר, תפסיק עם השטויות שלך", סיפר שוורצמן

יואן זרביב ז"ל 

יואן זרביב, בן 21, התגורר בתל אביב כחייל בודד. יואן נהרג מפגיעת טיל נ"ט בכפר א-נדוריה שבגזרה המזרחית בלבנון. יואן נהרג שבוע לפני יום הולדתו ה-22.
הוריו של יואן, ג'ראר ונאנו, מתגוררים בצרפת. יואן היה הבן הבכור במשפחה ועלה כשנתיים לפני המלחמה, עם עוד שישה חברי ילדות.
אחרי מכינה, יואן גויס לצה"ל. למרות שיבוצו המקורי לחיל ייעודי הצליח להביא להצבתו בנח"ל.
חבר המשפחה, יהודה טדגי, סיפר ש"הוריו קיבלו קשה את הגיוס שלו, כי הם מכירים את המצב בארץ. בימים האחרונים הם דאגו מאוד".
כמה ימים לפני מותו, הגיע ארצה אחיו של יואן, בן 16, כדי לחגוג עמו את יום ההולדת - "יואן התעקש לצאת מהצבא בכל מחיר", נזכר טדגי, "בסוף הוא קיבל 'אפטר' של 12 שעות כדי לחגוג עם אחיו".

אילן סביאטקובסקי ז"ל 

אילן סביאטקובסקי, בן 21, מראשון לציון הותיר אחריו הורים ואח. אילן נהרג בהיתקלות בכיסופים, חצי שנה לפני מועד שיחרורו מצה"ל. אחיו של אילן מספר "מהיחידה שלו אמרו לנו שהסתערו על מחבלים, ניסו לאגף אותם ונכנסו למלכודת. הוא כנראה נפגע מרימון או מירי". לדברי האח ההודעה תפסה את המשפחה בהפתעה מוחלטת  "בכלל לא שמענו על האירוע הזה. בדרך כלל היינו מדברים איתו כל יום. הוא היה מתקשר בערב ומספר מה הוא עושה, בעיקר בשביל להרגיע את ההורים. על האירוע היום לא שמענו כלום עד שבאו הנציגים של קצין העיר וסיפרו לנו את מה שקרה". שירן, חברתו של אילן, ספדה לו: "אני עומדת כאן ולא מאמינה שככה אנחנו נפרדים ויותר לא אשמע אותך. אני מתגעגעת. היית החבר הכי טוב שלי, תמיד מלא שמחת חיים...איך ממשיכים עכשיו בחיים? מי יחבק אותי כשעצוב לי? היית האדם הכי יקר לי בחיים, ותמשיך להיות גם במותך. אני אנצור לעד את כל הרגעים שלנו. גיבור שלי, אני גאה בך. תמיד עשית מה שאהבת. מבטיחה לך להיות חזקה ולחזק ולתמוך בכל בני משפחתך".  (הדברים האמורים מצוטטים מכתבות שפורסמו על אילן ז"ל ב ynet וב nrg).

יהי זכרם ברוך

 --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דבריה של גלילה יעקבס, רכזת סמינרי המשך של קורס נתיב בטקס חנוכת ספריה וחדר מחשבים לזכרם של חיילי נתיב, שהתקיים  בל' סיוון תשס"ט.

"עומדת אני לפניכם היום, חיילי קורס איתן - היוצאים לתחילת דרכם הצבאית, נציגי משפחות החיילים שנפלו במלחמת לבנון השנייה, משפחת סילגי - חברנו היקרים התורמים לנו רבות בעשייתנו החינוכית, מורי הסמינרים, סגל הסמינרים, אנשי המכון, נציגי צה"ל ומשפחת פרידמן.

אני עומדת כאן ורגשותיי מעורבים, חיילי קורס איתן שרק סיימו את הטירונות ובעוד כחודש יוצאים להגן על עם ישראל.
חיילים שאת הפסוק "עמך - עמי" שאמרה רות המואבייה, הם יישמו בעצם גיוסם לצבא ההגנה לישראל. חיילים שזה מספר שבועות שאנו עובדים  יחדיו על החיבור להמשך הפסוק של "אלוהיך - אלוהי", החיבור האמוני של יראת שמיים. חיילים הסופגים כבר תקופה ארוכה את מורשת היהדות והציונות, זו המחברת את כולנו לארץ ישראל ולהגנת המולדת.

אני עומדת כאן, מרכינה ראש ומחבקת את משפחת יאלאו, משפחת אוחוטסקי ומשפחת זרביב שאינם כאן. ויודעת שזכות קיומי וקיומו של כל אחד מהיושבים כאן, עומדת רק בזכות הבנים היקרים הללו, שהקריבו עצמם למען נוכל להמשיך ולחיות כאן, ולקיים את מסורת ישראל.

אני פוגשת פעם נוספת את משפחת סילגי ומתרגשת מאוד, מהזכות שנפלה בחלקנו להכיר אתכם, אנשים יקרים שכל כך מגויסים למשימתנו זו. חדר המחשבים והספריה שנתרמו כאן על ידיכם הם הזדמנות מופלאה עבורנו, הן לאפשר לחיילים להעמיק ולהתפתח בחומר הנלמד, ויחד עם זאת בכל פעם שייכנס חייל לחדר, הוא יזכור את לוחמנו שנפלו על קידוש העם והארץ. נדמה לי, כי חייל שיזכה לשבת ולהעמיק בחומר, ובמקביל ללמוד על מורשת בוגרנו ששילמו בחייהם על הגנתנו, חייל כזה ייצא מכאן מחוזק יותר, מחובר יותר ובעל תודעת שליחות יהודית גדולה מאין כמוה.

עם ישראל היטיב לאורך ההיסטוריה לחבר בין הזיכרון של העבר והמורשת, לבין החזון והעשייה של הרצון להתפתח ולהעמיק שורשים. חדר ההנצחה שאנו חונכים היום בכפר עציון מהווה עבורי לא רק סמל, אלא מרכז עשייה יומיומי שבעזרת ה' ימשיך ויהיה פעיל במשך קורסים רבים. ועל כך שוב המון תודה למשפחת סילגי.

ואתם משפחות יקרות, מודה אני לכם על הזכות שנפלה בחלקי להכיר את בניכם, ומקווה שתמצאו את הכוחות להמשיך קדימה.תקווה אני שחדר הנצחה זה ייתן בכם כוח, בעצם הידיעה כי בנכם ממשיך איתנו כאן.
תודה לכולם"